לפי חכמת הקבלה, חג הסוכות הוא מראה המשקפת את המצב החברתי שלנו, ודורשת מאיתנו לעלות מדרגה, תקראו לזה לבנות "סכך של אהבה

1. ארבעת המינים זה אני והוא והיא ואתה

לפי חכמת הקבלה, כל דבר במציאות מתחלק לארבע: צפון, דרום, מזרח, מערב; קיץ, חורף, סתיו, אביב; אוויר, מים, אדמה, אש. חי צומח, דומם, מדבר. גם סוגי המזג של בני האדם: מלנכולי, סגוויני, כולרי ופלגמטי. החלוקה לארבע נובעת משורש המציאות: ארבע אותיות שמו של הכוח העליון יהו"ה. גם החלוקה לארבעת המינים נובעת מאותו שורש, וכל שעלינו לעשות הוא לחבר אותם כאגודה אחת, פעולה המסמלת את הצורך לאחד את כל סוגי בני האדם באנושות.

2. סכך, על שום מה?

הסכך מסמל דברים שהם שווי ערך לפסולת בעינינו, ענפים, או תגידו ערכים, שביומיום היינו דורכים עליהם או משליכים אותם לערמת הזבל. אך פעם בשנה, אנחנו פורסים אותם מעל ראשינו. הדבר המיותר בעינינו, החברה הישראלית, הוא להרגיש אחדות עם אחינו. כלומר, זה נחמד ואפילו טרנדי להגיד "ואהבת", אבל ממש לעשות מאמץ בשביל להרגיש יחד, על חשבון המרחב האישי שלי? זה כבר ממש בזוי ולא בא בחשבון. והנה בא החג הזה ונדרש מאיתנו לקחת את אותה פסולת ולהעלות אותה מעל ראשינו, כלומר, למצוא את המכנה המשותף הישראלי בינינו, ולהעלות אותו מעל האגו שדואג לעצמו, לדעתו, לתועלתו ולהצלחתו האישית. ובינינו, מי לא מבין היום שסכך של אהבה המכסה על כל הפערים, על כל הפשעים בינינו, על השנאה המתעצמת, זו התרופה היחידה למצב החברתי המידרדר שלנו?

3. צאו מדירת קבע ושבו בדירת ארעי

חג סוכות מזמין אותנו לצאת מאזור הנוחות ולגור בדירת ארעי, בסוכה. מה גם שכמעט מובטח לנו שבמשך הישיבה בסוכה יחליט להפתיע היורה ולהוסיף לערער את המצב המגושם גם כך. היציאה מדירת קבע מסמלת את היציאה מהאגו שבו אנחנו מתגוררים כל ימות השנה.

האגו משמעו הרצון לקבל הנאה לעצמנו – מעל ועל חשבון האחר. אין לנו שליטה אם להיות כאלה או לא, כי אנו אגואיסטים מבטן ומלידה. אבל חג הסוכות מרמז לנו שדווקא בהסכמה שלנו לצאת ממקום הקבע, מחכה לנו הזדמנות אמיתית לשינוי, פריצה למציאות שבה נרגיש את איחוד כל חלקי המציאות, ונרגיש עונג ושלמות.

אם להעמיק עוד, אז ניתן להמשיל את חייו של האדם בעולם הזה לחיים בדירת ארעי. איש אינו יודע מה יוליד יום ומתי יחליטו לזרוק אותו החוצה מה"דירה", כלומר, מגופו בעולם הזה. לכן, חכמת הקבלה מזמינה אותנו להפסיק לדכא את תחושת הארעיות, וללמוד להשתמש בה. דווקא מתוך התחושה הזו היא מציעה לנו לחיות בשאיפה להעניק לחיים שלנו ערך אמיתי הנובע מקשר טוב בין אנשים, כי אם נוריד את הסכך מהעיניים, נראה שרק ביחסים בינינו נמצא הביטחון שלנו בחיים.

4. אושפיזין הגיעו

אם כבר בניתם סוכה וטרחתם לקשט אותה עם הילדים, ברור שאחד הכיופים שלכם בתור ישראלים הוא להזמין לסוכה אורחים וגם לאכול. בטח לאכול. לפי חכמת הקבלה, האושפיזין מסמלים שבע הארות מיוחדות שמתקנות את הרצון לקבל הנאה לעצמנו לטובת הזולת, ושפע ייחודי עובר לזולת בכל אחד מימי החג. האושפיזין מיוצגים על ידי אבות האומה: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון ודוד – כל אחד מהם הוא הארה מיוחדת באחד מימי החג.

ומה מטרת ההארות הללו? לתקן את הרצון שלנו, מרצון אגואיסטי לרצון אלטרואיסטי, מרצון לטובת עצמי לרצון להתחבר עם האחרים מעל האגו. כלומר, להעניק לזולת את כל הטוב שאני רוצה עבור עצמי. בגישה הזו טמונה כל ההנאה. לבד לא נוכל לעשות את השינוי, גם אם ממש נרצה, אלא אם נקבל סיוע נוסף שיגיע מתוך דרישה לבבית לשינוי. עד אז, גם האורחים הגשמיים שלנו כבר דורשים מאיתנו "לצאת מעצמנו" ולראות את הזולת, לדאוג ולהתחשב בו, לשמח אותו, וכמובן לסעוד איתו על אותו שולחן, ותודו שזו כבר התחלה טובה.