"סוללת מכשירים סלולארים צייצנים ניצבת דולקת סמוך למיטתו, על יד אזניו. הלילה הכרמיאלי שקט מן המקובל. הרוגע הצפוני המקומי בו ניחן האזור, מתעלה על עצמו לקראת ערב ונועל את העיר לתמונה קולקטיבית עד בוקר, שכן כרמיאל היא עיר עם הפסקה, אפילו הפסקה גדולה מדי. בעוד שעות, תבצבץ איילת השחר ויהודים יתהלכו על בהונותיהם אל בתי הכנסת, לשיעורי התורה שקודם לתפילה. צלצול צורמני בוחר לקרוע את ר' ישראל ליכטנשטיין משנתו החטופה. גופו כבר מזנק לעמידה, עוד בטרם עיניו נפקחות ומזהות מהו המכשיר המעורר. הבדל משמעותי יש ביניהם. כל אחד יכול להביא עמו בשורה קריטית אחרת. הוא מביט על מכשירו האישי ועונה תוך כדי התארגנות לצאת כשאפילו אין לו בדל ידיעה מה מצפה מעבר לקו. שלוש לפנות בוקר, יהודי פונה באופן פתאומי מביתו שבעיר סמוכה לבית החולים ומישהו צריך לעודד את בני המשפחה. חצי שעה לאחר מכן, הוא כבר בבית החולים, רופא מסוים אתו על קו אחד, ובני המשפחה על קו אחר. עוד מעט, הוא ישהה איתם עד אור הבוקר, נוסך בהם ים של תקווה".

אלו הם שורות הפתיחה של מאמר בו כבר לפני עשור שנים נבחר ר' ישראל ליכטשנטיין בספר שיאים ופסגות ('משפחה') כ"מתנדב העמוס ביותר" שמוסר את עצמו לציבור ללא תמורה.
מאז, הוא הספיק להוסיף עוד כמה וכמה תארים, חלק נכבד מהם בהתנדבות. אלו מכירים אותו מהיותו ראש צוות זק"א, אלו מכירים אותו כמקים יחידת המתנדבים של 'איחוד הצלה', יש שמוקירים לו טובה על עמלו מול משרד הבריאות להקמת חדר המיון של 'טרם', או מסיועו מול קופת החולים או בהיותו יד ימינו של רב העיר הגרא"צ מרגלית שליט"א. וכן, הוא הספיק גם להפוך ליקיר היובל של העיר.
"ישראל", זה מותג כרמיאלי של עשייה אמיתית שזוכה להערכה חוצת מגזרים.
ר' ישראל ליכטנשטיין זה האיש שאתם רוצים לראות ביחד איתכם.