לאחר מעל 50 שנה כרמיאל והעומד בראשה מכריזים בעצם שכרמיאל כמרכז הגליל אינה פריפריה כי עם מרכז וברשותכם גם כמרכז לתרבות מקומית ( שיכולה לתת פרנסה ללא מעט אנשי מקצוע במקום לברוח לתל אביב )
ואחת הדוגמאות לאחר פניה שלי כבמאי ומחזאי דקומנטרי חברתי שכתב מחזות ותסריטים רבים ביקשתי לקיים חזרות בכרמיאל להצגה שלי " יוספה "
(יוספה"
( הצגת יחיד )

תסמונת אַסְפֶּרְגֵּר היא אחת מהלקויות
ההתפתחותיות על קשת האוטיזם, המתבטאת בעיקר, בקושי בהבנת סיטואציות חברתיות, וביצירת תקשורת בין אישית.  
המאובחנים כלוקים בתסמונת אספרגר, הינם לרוב בעלי אינטליגנציה גבוהה, יכולת זיכרון טובה ובעלי יכולות גבוהות מגוונות אחרות.
עפ״י הערכות אנשי המקצוע, אוכלוסיית הלוקים באספרגר בישראל מונה כ 60,000 איש.
יותר ממחציתם אינם מאובחנים.
החלטתי לכתוב מחזה בהשראת סיפורו של יוסי לוי, נער שגדל, כשהוא 'נופל בין הכסאות', שמטרתו העיקרית, הינה, ריסוק סטיגמות, ופתיחת פתח בחברה שלנו (שעדיין מתקשה בכך) להבנת והכלת האחר, השונה.
במיוחד את הלוקים בתסמונת אספרגר.
שחקנית : מירב זכאי 
אורי אבירם
מחזאי ובמאי 🙂
ישר קיבלתי את הסכמתו של ראש העיר ודאז אלי שדה שהיה מנהל אגף תרבות ולילך רנה וקסמן מנהלת היכל התרבות .
ולאחר הצגת הבכורה בכרמיאל ההצגה מועלת בבמות ברחבי הארץ אולי זו ההוכחה שכרמיאל אמורה להיות גם מרכז תרבותי מקומי ( המאפשר גם ללא מעט מקומות עבודה) ומכרמיאל תצא תרבות לרחבי הארץ כתאטרון רפרטוארי מקצועי לכל דבר
כל זה גם בשל מיקומה הגאוגרפי כמרכז הגליל
אז כן כרמיאל היא מרכז ולא יותר פריפריה והגיע הזמן שנפנים גדלנו ואנחנו כגדולים חייבים להוביל וכמובן גם בתאטרון .
ולא כמו היום שכרמיאל מביאה תרבות מקובלת ארצית וזה בסדר ומצויין כמובן אך הגיע הזמן להיות גם אחרת ( בדיוק כמו שהתחיל תאטרון באר שבע עכו תאטרון מראה לשעבר בקרית שמונה ) אנחנו מרכז ואנחנו ניתן את התוכן החברתי לתאטרון אחר